כאילו הרעש עלול להפריע
- Jan 29
- 2 min read
פרידה ואובדן של דמות אהובה
כתב: Gustavo Roldan
תרגום מהמקור בספרדית: פנינה פלמן
זה היה כאילו הרוח החלה להביא אתה את הצער, ופתאום כל בעלי החיים גילו את הבשורה. הם פתחו עיניים גדולות ונותרו פעורי פה בלי לדעת מה לומר. הרי לא היה מה לומר.
העננים שנשא הרוח כיסו את השמש והרוח נדמה. היא חדלה להיות רוח והפכה ללחישה בין העלים, חדלה להיות לחישה והפכה למילה שעברה מפה לפה עד שנעלמה במרחק.
עכשיו כולם ידעו: הארמדיל (שם של בעל חיים מדרום אמריקה) טאטו הזקן על סף מותו. בגלל זה בעלי החיים הקיפו אותו ושמרו עליו מבלי לדעת מה לעשות.
"אין מה לעשות"! - אמר טאטו בקול שבקושי נשמע. "חוץ מזה נראה לי שהגיע הזמן". רבים מילדיו ונכדיו הביטו בו. עצב עמוק היה בעיניהם.
"אבל זה לא יתכן" - אמרה הכינה.
הרי רק אתמול הוא סיפר לנו על כל הדברים שעשה לטיגריס".
ארמדילים, קופיפים וצבאים שטרם שמעו על המוות, הביטו בלי להבין.
"הי אדון קרפד! - אמר בקול נמוך אחד הקופיפים. "מה קרה למר טאטו"? "למה אבא שלי אומר שהוא הולך למות?
"בואו ילדים, בואו נלך אל הנחל. אני אספר לכם". וקבוצה גדולה של ארמדילים, צבאים וקופים קטנים הלכו אחריו עד שפת הנחל כדי שהקרפד יסביר להם מה זה המוות.
הוא סיפר להם שכל בעלי החיים חיים ומתים, שזה תמיד קורה ושהמוות כשהוא מגיע בזמנו אינו דבר רע.
"אבל אדון קרפד" שאלה צבייה צעירה. "זה אומר שלא נשחק יותר?" "נכון לא נשחק".
"והוא לא עצוב?"
"בכלל לא ואתם יודעים למה?" "לא, אדון קרפד. אנחנו לא יודעים"
"הוא לא עצוב כי שיחק הרבה, כי הוא שיחק בכל המשחקים. בגלל זה הוא עוזב שמח"
"אבל הוא לא יריב יותר עם הטיגריס?"
"לא, אבל הוא כבר רב כל מה שיכול היה. הטיגריס אף פעם לא נתן לו לנוח. גם בגלל זה הוא הולך מרוצה".
"נכון! - אמרה הכינה - הם רבו בלי סוף"
"חוץ מזה, הוא כל הזמן היה מאוהב. זה מאד חשוב לאהוב הרבה".
"אתם זוכרים את הפעמים שסידר את השועל ואת ההרפתקאות שהיו לו עם אדון קרפד?"
"הוא בהחלט נהנה מהסיפורים שלך, אדון קרפד" - אמרה האיגואנה.
"בטח שנהנה! המצאנו יותר מסיפור אחד ביחד ולכן הוא עוזב מאושר כי הוא אהב להינות. הוא נהנה המון."
"אבל אנחנו נשאר עצובים, אדון קרפד"
"קצת כן אבל..." הקול נחנק בגרונו של אדון קרפד ועיניו נרטבו.
"ועכשיו, בואו נפרד ממנו בפעם האחרונה"
"מה קרה שיש כל כך הרבה שקט?"- שאל מר טאטו בקול שבקושי נשמע. תוכלו לעזור לי להכנס למאורה?
לכינה שהייתה על ראש היען התגלגלה דמעה, אבל היא הייתה כל כך קטנה שאף אחד לא שם לב.
טאטו הביט לכל עבר. אחר כך הוריד את ראשו, עצם את עיניו ומת.
לא נותרה עין יבשה. שיניים רבות נחשקו. אצל כולם עברה צמרמורת. כולם הרגישו שהם תתת משאה של אבן ענקית.
אף אחד לא אמר מילה.
מבלי להקים רעש, כאילו הרעש עלול להפריע, בעלי החיים התרחקו.
הרוח נשפה ונשפה והעיפה את המכאובים.
העננים התפזרו כדי שהשמש תוכל לצבוע את הפרחים.
הרוח הרעישה בעלים של העצים ושרקה בין העשב היבש.
"אתם זוכרים - אמר הקרפד כשהוא עשה עסקה עם השועל כדי לזרוע תירס"?
סוף
Comments