מגינה לגינה

על פרידות, מעברים ושינויים

נכתב על ידי זהר גרוס וצוות גן גינת אגוז, בליווי של עפרית קלס.

הסיפור נכתב כמתנת פרידה עבור ילדה שעוזבת את הגן.

הסיפור בא לתאר שינוי של גן, ולהדגיש כי מעברים הם חלק מהחיים. ביקשנו להעניק בסיפור תמונה נורמלית ובריאה של פרידות ומפגשים לאורך החיים. כמו פרפר שעובר לפרח לפרח ובכל אחד יש לו מתנות לתת ולקבל.

מגינה לגינה

היו הייתה פרפרית קטנה יפה כנף ועליזה מאוד. בכל בוקר, עם אור ראשון, הייתה הפרפרית פורשת את כנפיה היפות, ועפה אל הגינה הרחוקה, שמעבר לגבעה. שם פרחו פרחים יפים בכל הצבעים. בכל בוקר הייתה הפרפרית מגיעה אל הפרח האדום, מברכת אותו בבוקר טוב, ושותה ממנו צוף מתוק. ואז עפה אל הפרח הצהוב, אל הורוד ואל כל שאר הפרחים, שכבר הכירה ואהבה בגינה.

והיו שם גם חלזונות קטנים, נמלים וציפורים, צרצרים וחרקים נוספים אותם פגשה הפרפרית מידי יום. היא אהבה לשחק איתם מחבואים, לעוף בין הפרחים ולצחוק יחד.

יום אחד אמרו אבא ואמא: הגינה הזו רחוקה כל כך, קשה לעוף אליה יום יום. מעכשיו נתחיל לעוף אל גינה אחרת , קרובה יותר, ולשתות בה צוף ולפגוש חברים. גם בגינה הקרובה יש פרחים יפהפיים, וגם להם צוף מתוק וטעים. הם סיפרו לה שבגינה הקרובה יש פרפרים, דבורים, ציפורים, ועוד חרקים רבים. "לאט לאט את תלמדי להכיר אותם ותהני לעוף ולשחק גם איתם". אמרו ההורים לפרפרית הקטנה.

אבל הפרפרית אהבה את הגינה שלה. היא לא הכירה את החרקים בגינה החדשה, וגם לא את הפרחים. היא חששה שאולי תתגעגע לגינה שהיא מכירה. "את יודעת" אמרה אמא " לנו הפרפרים יש כוחות מיוחדים מאוד. כוח להיות חלק מהרבה מקומות, לעוף מגינה לגינה, מפרח לפרח, ובכל מקום ולמצוא ולתת אוצרות. ובגינה החדשה יש פרחים עם צוף בטעם שעוד לא טעמת. ואולי יש שם משחקים חדשים ומעניינים שעוד לא שיחקת כדאי לך להכיר עוד גינה חדשה".

אבל הפרפרית עדיין חששה קצת. ואז אבא הציע שיעופו ביחד לגינה הרחוקה שהיא כבר מכירה, ויפרדו ביחד מכל החברים. הוא הציע גם שיאספו זרעים מכל הפרחים, כדי שיוכלו לזרוע אותם בגינה החדשה. כך לאט לאט יצמחו שם פרחים שהיא מכירה.

הפרפרית הקטנה הסכימה וכך הם עשו. למחרת בבוקר עפה הפרפרית הקטנה עם אמא ואבא לגינה. הם נפרדו מכל הפרחים והחיות בגינה וקיבלו מהם אוצר: שק גדול גדול של זרעים שנאספו מכל פרחי הגינה.

אחר כך הם עפו לגינה החדשה. שם הפרפרית הקטנה גילתה פרחים חדשים ויפים שלא הכירה. היא מאוד אהבה את הפרחים האלה אבל גם מיד הוציאה את שק הזרעים של הפרחים שהיא כן מכירה. פרח אחד התכופף ולחש לה: " מי שאוהב פרחים יפים, ירגיש בבית בכל גינה" .

כבא נהיה מאוחר והפרפרית היתה רעבה. לאט לאט היא אזרה אומץ ושתתה מהצוף של אחד הפרחים האדומים. והוא היה מתוק וטעים . בטעם חדש שהיא לא הכירה. אחר כך ניגש אליה זבוב קטן והציע לה להצטרף למשחק מצחיק ממש, שהיא לא שיחקה מעולם.

וכך, בכל יום, כשהגיעה הפרפרית לגינה החדשה היא הכירה עוד קצת חברים. לפעמים זה היה צפרדע לפעמים חיפושית, ואפילו דבורה מזמזמת. היא נהנתה מכל הפרחים החדשים, וגם ראתה את הצמחים מהגינה הישנה הולכים וגדלים. והיא הייתה שמחה מאוד, ןידעה שמחכות לה מתנות וחברים וצוף טעים בהרבה גינות שונות.