מעבר בית כתבה: עפרית קלס מדריכת הורים, בהתמחות בקשיי ויסות. מלווה פדגוגית ברוח ולדורף, עובדת סוציאלית וכותבת סיפורים. את הסיפור הזה כתבתי לבן הבכור שלנו לרגל מעבר דירה בגיל חמש. זה חלק מסיפור בהמשכים שהייתי מספרת לו, על הגמד טונדי בעל לב הזהב. בכל יום הולדת היינו כותבים פרק נוסף על החיים של טונדי. בסיפור הזה היה חשוב לי להעביר את המסר, שהאוצרות שהוא אסף לאורך כל החיים הולכים יחד איתו, ויביאו ריפוי וברכה לכל מקום שהם יהיו בו. רציתי לצייר לו תמונה- איך גם במקום החדש שנגור בו- י

סיפור לסקרנות מינית לילדי הגן כתבו: ברכה מידלר קלס ועפרית קלס, וצוות גן חצב ביודפת. הסיפור הזה נכתב על ידי צוות של גן ילדים כדי לתת מענה לתקופה של סקרנות מינית מוגברת בקרב הילדים. הסיפור נכתב מתוך הרבה חשיבה משותפת ומאמץ לתאר מנקודת מבט ילדית תמימה ורכה את הסקרנות לגעת או לראות את הגוף של האחר. הוא גם מתאר איך עלינו ללמוד לשים שם גבול, כל אחד לעצמו וגם לחברנו כשהם מבקשים דברים שחודרים את הפרטיות שלנו. היה לנו חשוב להימנע מכל תחושה של אשמה בושה או כעס, שבדרך כלל מתלווים לשיח ב

עלייה לכיתה א' כתבה: עופרית קלס. מדריכת הורים, בהתמחות בקשיי ויסות. מלווה פדגוגית ברוח ולדורף, עובדת סוציאלית וכותבת סיפורים. זהו סיפור יקר לליבי, שכתבתי לבן הבכור שלי, כשהוא עלה לכיתה א'. הוא בא לענות לפחד שלי: היציאה מהגיל הרך. פרידה מהמקום הבטוח ומוגן שהיה לו בגן..הליכה אל הלא נודע.... ושאלה שהיתה לי- בשביל מה בעצם להתאמץ ולגדול? למה לא להישאר איפה שנוח? מה מחכה בבית ספר, ששווה להתאמץ ולחצות בשבילו את השער ולהפרד מהגן? מאוד העסיקה אותי השאלה: איך לשחרר אותו באהבה ובטחון