סיפור מתווך לביטול של פורים בגלל המלחמה. כתבה: עפרית קלס. עו"ס, מדריכת הורים ברוח וולדורף ובדגש על קשיי ויסות, מלווה פדגוגית של צוותים חינוכיים. הסיפור נועד לילדים שהכינו וחיכו והתכוננו לחגיגת פורים ועכשיו נשארו בבית ולא חוגגים אותה היום. סיפור שנוצן מקום לאכזבה, אבל גם מגלה שכל המיומנויות שנאספו בדרך לחגיגה, ובראשון היכולת לחגוג - נמצאת כבר בתוכנו. הקרנבל שבוטל הגיע האביב, ואיתו זמן הקרנבל המיוחד של היער הקסום. כל חיות היער הקסום התגייסו ונתנו יד להכנת הפסטיבל: ציפורי יונק ה

פרידה ואובדן של דמות אהובה כתב: Gustavo Roldan תרגום מהמקור בספרדית: פנינה פלמן זה היה כאילו הרוח החלה להביא אתה את הצער, ופתאום כל בעלי החיים גילו את הבשורה. הם פתחו עיניים גדולות ונותרו פעורי פה בלי לדעת מה לומר. הרי לא היה מה לומר. העננים שנשא הרוח כיסו את השמש והרוח נדמה. היא חדלה להיות רוח והפכה ללחישה בין העלים, חדלה להיות לחישה והפכה למילה שעברה מפה לפה עד שנעלמה במרחק. עכשיו כולם ידעו: הארמדיל (שם של בעל חיים מדרום אמריקה) טאטו הזקן על סף מותו. בגלל זה בעלי החיים הקיפ

פרידה מהנקה כתבה: עומר מור. מטפלת ברפואה סינית למבוגרים, ילדים ותינוקות . הסיפור התגבש סביב הפסקת הנקות לילה של ילדתי בת השנתיים כמעט, במטרה לראות את הקושי והאובדן, אבל גם את השכר שיש בהתבגרות. בוקר אחד בקעה הגוזלית מהביצה. היא פגשה את אמא שלה והן התחבקו והיה להן חם ונעים. הציפורה עפה והביאה לגוזלית תולעים וזחלים ושלשולים ונתנה לאכול וכל ערב הן שכבו ביחד בקן והיה להן חם ונעים. יום אחד הציפורה אמרה לגוזלית: הגיע הזמן ללמוד לעוף. הגוזלית אמרה: אני לא רוצה לעוף, חם ונעים לי בקן