הציפורה והגוזלית

פרידה מהנקה

כתבה: עומר מור. מטפלת ברפואה סינית למבוגרים, ילדים ותינוקות.

הסיפור התגבש סביב הפסקת הנקות לילה של ילדתי בת השנתיים כמעט, במטרה לראות את הקושי והאובדן, אבל גם את השכר שיש בהתבגרות.

בוקר אחד בקעה הגוזלית מהביצה.

היא פגשה את אמא שלה והן התחבקו והיה להן חם ונעים.

הציפורה עפה והביאה לגוזלית תולעים וזחלים ושלשולים ונתנה לאכול וכל ערב הן שכבו ביחד בקן והיה להן חם ונעים.

יום אחד הציפורה אמרה לגוזלית: הגיע הזמן ללמוד לעוף. הגוזלית אמרה: אני לא רוצה לעוף, חם ונעים לי בקן והציפורה אמרה לה: תנסי. אז הגוזלית הוציאה רגל אחת מחוץ לקן וחזרה.

והציפורה והגוזלית התחבקו והיה להן חם ונעים.

למחרת הציפורה אמרה לגוזלית : הגיע הזמן ללמוד לעוף. הגוזלית אמרה: אני לא רוצה לעוף, חם ונעים לי בקן והציפורה אמרה לה: תנסי. אז הגוזלית הוציאה כנף אחת מחוץ לקן וחזרה.

והציפורה והגוזלית התחבקו והיה להן חם ונעים.

למחרת הציפורה אמרה לגוזלית: הגיע הזמן ללמוד לעוף. הגוזלית אמרה: אני לא רוצה לעוף, חם ונעים לי בקן והציפורה אמרה לה: תנסי.

והגוזלית הוציאה כנף אחת וכנף שניה ורגל אחת ורגל שניה ופתאום היא עפה!

היא הסתכלה למעלה וראתה את השמים והעננים וצמרות העצים והשמש והירח והכוכבים, היא הסתכלה למטה וראתה את האדמה ואת הפרחים והאנשים והעשבים ואת כל הזחלים והשלשולים והתולעים הטעימות ונהנתה מאוד.

וכשהסתכלה מאחוריה היא ראתה את מי? את אמא שלה הציפורה, שעפה מאחוריה.

והן עפו ביחד כל היום ובלילה הן חזרו לקן והיה להן חם ונעים.