טונדי הגמד עובר לבית חדש

מעבר בית

כתבה: עפרית קלס

מדריכת הורים, בהתמחות בקשיי ויסות. מלווה פדגוגית ברוח ולדורף, עובדת סוציאלית וכותבת סיפורים.

את הסיפור הזה כתבתי לבן הבכור שלנו לרגל מעבר דירה בגיל חמש.

זה חלק מסיפור בהמשכים שהייתי מספרת לו, על הגמד טונדי בעל לב הזהב. בכל יום הולדת היינו כותבים פרק נוסף על החיים של טונדי.

בסיפור הזה היה חשוב לי להעביר את המסר, שהאוצרות שהוא אסף לאורך כל החיים הולכים יחד איתו, ויביאו ריפוי וברכה לכל מקום שהם יהיו בו. רציתי לצייר לו תמונה- איך גם במקום החדש שנגור בו- יש מי שמחכים וזקוקים בדיוק למתנות שהוא מביא איתו.

רציתי גם לספר על המשפחה שלנו, שעוברת את המסע ביחד, גם ברגעים של חוסר ודאות ושינוי. ולספר איך המתנות שטונדי אסף בכל ההרפתקאות הקודמות שלו עוזרות למשפחה שלנו למצוא את הדרך.

ובסוף רציתי לתת לו אורך רוח, לזכור שתהליכים של הכרות ויצירת חברות ותחושת בית לוקחים זמן. כשאנחנו מבינים את זה מראש זה נותן לנו אורך נשימה וסבלנות, להתמודד עם הקשיים שבדרך.

מקווה שהסיפור הזה יעזור למשפחות נוספות למצוא את הדרך שלהם בסבלנות ואורך רוח, ולהביא את המתנות שלהם לכל מקום שבו יהיו

טונדי הגמד עובר לבית חדש

טונדי, הגמד בעל לב הזהב, התגורר עם אביו אימו ואחיו הקטן בבית גמדים נפלא בתוך שורשיו של עץ אלון עתיק וגדול. יום אחד עץ האלון הזדקן ומשפחתו של טונדי יצאה לחפש בית חדש.

טונדי ארז בתרמיל גב את אוסף הפטריות המיוחדות שלו, צנצנת גדולה של ריבת תותי בר, חליל, ושק גדול של אגוזים שהוא אהב לאכול במיוחד. הוא לא שכח לקחת איתו גם את שק האוצרות שאסף וקיבל מחבריו.

המשפחה יצאה לדרך. אחרי זמן מה הם הגיעו למעבה היער הסבוך והמפותל והשביל לא היה ברור.

בדיוק אז הוציא טונדי משק האוצרות שלו את העלה הכסוף שקיבל פעם במתנה מהעץ הבודד. לעלה היתה סגולה מיוחדת שעוזרת למצוא את הדרך, וכך הם הצליחו לפלס את דרכם ולצאת בצדו השני של היער.

בהמשך השביל הגיעה משפחתו של טונדי למנהרה חשוכה וגדולה. הפעם שלף טונדי משק האוצרות שלו את נוצת האור שקיבל במתנה מציפור האש. זו היתה נוצה קסומה שזהרה ועשתה אור כשחשוך. בעזרתה הם ראו את דרכם והתקדמו בתוך המערה.

טונדי ומשפחתו המשיכו בדרכם לביתם החדש. כשהיו צמאים טונדי נתן להם את טיפת הקסם שקיבל מהמעיין הצלול. זו טיפה שיכולה להרוות את כל מי שצמא.

לבסוף כשהיו עייפים שר להם טונדי שיר שקיבל מנמלה קטנה, שפעם דרך עליה בטעות. זה היה שיר מיוחד שעשה שמחה בלב לכל מי ששמע אותו.

המשפחה שמחה מאד על שטונדי הביא את שק האוצרות שלו, וכך עזר במסע לביתם החדש.

לאחר דרך ארוכה, הגיעו טונדי ומשפחתו לכפר גמדים חדש שם. הם מצאו עץ תות, ששורשיו חזקים וטובים. עליו עושים צל נעים וגם אפשר להנות מפרותיו המתוקים,. הם החליטו לבנות בו את ביתם החדש.

טונדי יצא לטייל בסביבתו החדשה. הוא היה סקרן- את מי יפגוש בכפר החדש? כיצד יראו הגמדים במקום הזה? באילו משחקים הם אוהבים לשחק, אילו סיפורים הם אהבים לשמוע ואילו שירים הם אוהבים לשיר?

הוא הגיע לבריכת מים קרירה וצלולה, ולידה ראה כמה גמדים טובלים ומשחקים במים. הוא קפץ משמחה והתקרב אליהם. אבל הגמדים החדשים עוד לא הכירו את טונדי, ולא ידעו שהוא בעל לב הזהב, והם קצת התביישו ולא הזמינו אותם לשחק אותם.

כשחזר טונדי הביתה סיפר להוריו על יומו הראשון בכפר החדש. "אל תדאג טונדי" אמר אביו "הם יכירו אותך עם הזמן, ויזמינו אותך להשתתף במשחקיהם. תביא לכפר החדש את אוצרותייך המיוחדים. הם נחוצים כאן ויעזרו לגמדים, כמו שעזרו למשפחה שלנו, בזמן המסע לכאן."

למחרת יצא טונדי לטייל שוב בכפר והגיע שוב לאותה בריכת מים. הוא ישב על גדת הברכה והביט במשחק החדש שלא הכיר, והקשיב לשירים החדשים ששרו הגמדים והוא עדיין לא הכיר אותם.

לפתע ראה גמד צעיר שסחב דליים של מיים לביתו מן הבריכה. הגמד כל כך התאמץ, עד שלא שם לב ונתקל בשורש ונפל, וכל המים נשפכו. כשניסה הגמד לקום, שם לב שרגלו נפצעה. טונדי רץ אליו ורצה לעזור לו. הוא נזכר שפרור מהזהב הטהור שיש לו בלב- יכול להביא מרפא, וכך עשה. הוא נתן לגמד פירור של זהב, והגמד מייד הרגיש קצת יותר טוב. למרבה הפלא גם טונדי הרגיש קצת יותר טוב.

ביחד הם סחבו את דליי המים הכבדים עד לביתו של הגמד החדש. כשהגיעו אמר הגמד החדש לטונדי:

"תודה רבה לך, עזרת לי המון. שמי בומון."

"ואני טונדי, הגמד בעל לב הזהב. משפחתי בנתה בית חדש תחת שורשיו של עץ התות"

"ברוך הבא" אמר בומון. "אנחנו יוצאים לאסוף פטריות ביער- רוצה להצטרף?"

"בשמחה" אמר טונדי. "ואם תרצו תוכלו אחר כך לבוא לבית שלי ולראות את אוסף הפטריות המיוחדות שלי."

בטיול הגמדים לימדו את טונדי שיר שהם חיברו במיוחד לגמדים חדשים שמגיעים לכפר:

ברוך הבא ברוך הבא

הנך מוזמן כמו שאתה.

גם במסע או בדרך חדשה

אוצרותייך נשארים איתך.

אנו מחכים לאוצרותייך-

ללמוד את שירייך

יש לך מקום ביננו

בוא וקבל מתנותינו.

 פתאום ראה טונדי שאחד הגמדים אוכל פטריה רעילה בטעות. טונדי האמיץ ניגש אליו במהרה ודפק על גבו בחוזקה רבה עד שהגמד השתעל והפטריה יצאה החוצה.

"תודה לך חבר, ממש הצלת אותי. שמי פנטיף" אמר הגמד

"ואני טונדי. משפחתי בנתה בית חדש תחת ענפיו של עץ התות"

"ברוכים הבאים".

כך בסבלנות, יום אחרי יום הכיר טונדי עוד ועוד גמדים בכפר החדש, חלק להם מהזהב בליבו וממתנותיו וקיבל בחזקה ממתנותיהם ואוצרותיהם. טונדי ומשפחתו שמחו בכפר החדש ובביתם החדש ועם הזמן הלכו ושכחו איך זה לחיות בתוך שורשיו של עץ שלון ולא של עץ תות....

טונדי רצה מיד לקום ולעזור אך הוא עצר והיסס, כי הבחין שכל הגמדים האחרים, במקום לגשת לעזור, עמדו מסביב וצחקו.  הדבר שהיה הכי מבלבל ומוזר, זה שגם הגמד שנפל איתם,  אבל לא לגמרי צחק...

מדוע הם לא עוזרים לו? מדוע גם הוא צוחק? טונדי חש מבולבל, והחליט לחזור לביתו...

בליבו החליט טונדי, שעליו ללמד את משפחתו את הכללים החדשים, ומיד כשנכנס לבית, הוא סירב לחיבוק מאביו ואימו ואחיו, ואף עשה כאילו הוא לא מכיר אותם...

יותר מאוחר בערך אחיו הצעיר של טונדי הסתבך ונפל בתוך ערימה של חוטים, ולהפתעת הוריו של טונדי, במקום לעזור, עמד טונדי מעליו וצחק וקיפצץ.

מה זה טונדי? מדוע אתה מתנהג כך לאחיך?  מה קרה לך היום??!

שאלו הוריו של טונדי בשעה שהתירו את סבך החוטים וחילצו את אחיו.

...

בסוף הגמדים האחרים מגלים שהוא הגמד בעל לב הזהב והוא יכול לתת גם להם פירור הזהב שבליבו

הם גם מגלים את כל המתנות והאוצרות שיש לו וטונדי חולק אותם עם חבריו החדשים

המתנות הן בתוכו- יכול לעשות אור ושמחה ולמצוא את הדרך ולתת מים גם בלי החפצים....

...

בתוך הבית תמיד יש מקום לחיבוקים

בתוך הבית תמיד עוזרים ומכבדים

ולאט לאט, גם החברים למדו, שהחיבוק והאהבה שנובעים מלב הזהב של הגמד, עושים טוב לכל מי שמוכן לקבל.....