הארנבון החדש

לידת אחד חדש במשפחה

כתבה: עפרית קלס

מדריכת הורים, בהתמחות בקשיי ויסות. מלווה פדגוגית ברוח ולדורף, עובדת סוציאלית וכותבת סיפורים.

את הסיפור כתבתי לשני הילדים הגדולים שלי אחרי הלידה של האח השלישי.

הוא עוסק ביחסים בין אחים, הוא בחוויה שתינוק חדש שמגיע מאיים על המקום שלי בבית. מאורת הארנבונים שלנו, הייתה מאוד סוערת ואנרגטית בשלב הזה. לכן יצרתי עבורם תמונה בה קירות המאורה מתרחבים, דווקא מכל ההתרחשות שקורית בתוכה. ככה המקום שיש לכל אח בבית שלנו גדל. המסר המרפא התמקד בחוויה הזאת של בית שהולך וגדל ככל שהוא נהיה יותר שמח צפוף ומלא. מצד שני גם רציתי לתת לגיטימציה ונירמול לסערה שהילדים שלי חוו וביטאו באופן פיזי. לכן הסיפור כתוב דווקא בחרוזים ועם הרבה מאוד הומור וקצת שפה ילדית שבה מותר להגיד גם שטויות ודברים מעצבנים על האחים.

הארנבון החדש

מן השמיים הגבוהים אל בטן אדמה

ירד בבוקר סתיו אחד ארנבון קטן נחמד.

בחוץ הרוח נשבה וסערה, אך חם ונעים בתוך המאורה.

כי שם יחדיו מצטופפים משפחת ארנבים יפים.

"בוא, נתכרבל יחדיו" קראה לו כל המשפחה,

אך הוא רצה מקום רק משלו במאורה.

החל קורא הארנבון בקול חזק ורם:

"הי פנו לי קצת מקום, אני זקוק לו מכולם!"

החל מותח הרגליים לכל הכיוונים

ואל הצד קצת נדחקו אז יתר הארנבונים.

החל זוקף את האוזניים, מנענע בזנב:

"הן אמא ארנבה היא כל כולה שלי עכשיו!"

צחקו קצת יתר הארנבונים, מזה הגור הצעקן,

ואז התחילו גם לכעוס כשזה המשיך עוד עם הזמן.

אז אמא אבא ארנבים חיבקו הגור בכל הכוח

השאר הרביצו בו בינה, כך שילמד מבלי לשכוח:

"די! יש מקום כאן לכולם, בוא, תרגע, ותן לישון,

כולנו באנו לעולם, אתה וודאי אינך ראשון...".

וארנבון אינו נרגע, היטב יודע את צרכיו,

והוא נחוש להשיגם, בדיוק היום, ורק עכשיו.

וכך חולפים ימים רבים, ובא הקייץ החמים,

הארנבים אל פני האדמה יוצאים, עולים,

את ארנבוני הקטן לכל מקום איתם נושאים.

זרועותיהם אט מתחזקות, גם האוזניים מסתגלות,

והריאות מתרגלות עוד נשימות גדולות גדולות.

וגם הגור גודל, הוא מחזק את כל רגליו,

הוא מתרגל יציבתו, ואת שיניו וציפורניו.

בקירות המאורה הוא מפליא אימוניו-

קצת חופר, קצת שובר, בעוז לב של שובב.

הקירות מתנדנדים, קצת עפר מתפורר

ואמא ואבא מתחננים שיזהר,

כי לא בטוח שכל העסק הזה בטוב יגמר.

אך עם הזמן הולך ומתבהר

כי מאורת המשפחה התרחבה עוד יותר!

המקום קצת גדל, הקירות התחזקו

וכל בני המשפחה את ארנבוני חיבקו.

כי בעזרתו ואיתו- כל אחד ואחת-

גדל, התחזק, התרחב עוד מעט.

סוף סוף הם יחדיו מכורבלים במאורה

ונעים וחמים גם כשבחוץ סערה,

וגם כשהשמש מאירה.

בתוך המאורה, גם בקור וגם בחום

הם לומדים איך לעשות לכל אחד עוד קצת מקום.