הצופית והעץ

פרידה של מחנך מכיתתו.

כתב: ליאור פרץ.

הייתי מחנך בבית ספר יער. כשהחלטתי לעזוב מנסיבות שונות את כיתה א׳ אותה חינכתי, כתבתי להם את הסיפור הזה, מתוך רצון לרכך את הפרידה, ואף לקטוף מפירות הדרך המשותפת.

בסיפור, מתוך ההשתנות הטבעית של העונות, לעץ כבר לא נותר עוד פרחים שיעניקו צוף לצופית. העץ החכם מסביר לפרחון הצעיר על ההשתנות הטבעית , מגלה ומשקף לפרחון כמה הוא בעצמו גדל, השתנה והבשיל מאז שהם נפגשו לראשונה. הסיפור מסתיים בהודיה הגדולה אשר נובעת מלבבות השניים על כל שעברו יחד.

פרידה - הצופית והעץ (1).docx

Download DOCX • 19KB

הפרחון נולד בקן חמים ונעים, לזוג הוריו הצופיות שהאכילוהו ודאגו לו במסירות ובאהבה, וכשגדל הגוזל הוא פרש את כנפיו הקטנות ופרח מהקן, כעת הפך הוא לפרחון קטן ואפור מלא בתשוקה ובסקרנות לצאת לבדו למסעו המיוחד ולגלות את היער המופלא. אך היער היה גדול ולא מוכר, והפרחון הסקרן מצאה את עצמו לפתע לבד בלב היער, לא יודע כיצד יסתדר בכוחות עצמו.

שעות רבות התעופף לו הפרחון ביער, מחפש אוכל עזרה או מקום בטוח למנוחה, עייף היה מן המסע. לפתע התגלתה מולו קרחת יער קסומה, שבמרכזה ניצב לו עץ גדול שענפיו חשופים ואיתנים. הפרחון עף אל עבר העץ היפה. "שלום לך פרחון קטן" אמר העץ "אני רואה שאתה עייף, בו ונוח לך בין ענפי". הפרחון חש אנחת רווחה גדולה, " תודה עץ אדיב אמר הפרחון" הוא מצא גומחה קטנה בין גזע העץ לענף, שהזכירה לו מעט את הקן החמים. הוא התכרבל בתוכה ותחושת נעימה, מוגנת ובטוחה נפרשה בכל גופו, והפרחון נרדם.

בבוקר התעורר הפרחון מוקדם, הוא הופתע לגלות שפרחים יפהפיים וורודים מלאו את העץ כולו, המראה היה מרהיב, "בוקר טוב פרחון קטן" אמר העץ "את פרחי הוורודים הוצאתי במיוחד עבורך, יש שפע של צוף מתוק שממנו תוכל ללגום בהנאה", הפרחון רפרף בכנפיו במהירות, התרומם והתקרב לאחד הפרחים, הוא לגם בעזרת מקורו הארוך מהצוף, היה זה הדבר הטעים ביותר שהוא מעודו טעם. בהנאה רבה עבר בין פרח ופרח וכשכבר היה שבע מהצוף, שיחק בשמחה בין ענפיו של העץ הכביר.

כך העביר הפרחון ימים רבים בחיק העץ, שעות רבות היו משוחחים, הפרחון שמע מהעץ סיפורים רבים על העולם הגדול, הוא למד ממנו את חכמת היער ואת סודותיו הרבים, הוא שיחק בין ענפיו, ונהנה עד בלי די משפעו של הצוף המתוק. הפרחון והעץ היו בלתי נפרדים, ימים ושבועות העבירו יחדיו, ליבם של השניים נקשר זה בזה. 

יום אחד הבחין הפרחון שמשהו בעץ השתנה, עלים ירוקים ועגלגלים החלו מופיעים על ענפיו, "מה קרה?" שאל הפרחון, "אתה נראה לפתע כה שונה, העץ חייך וענה: " כזה הוא אני, תמיד צומח ומשתנה עם העונות , וכך גם אתה פרחון קטן וחביב"

באותו לילה הגיעה לפתע סופת גשמים חזקה של סוף האביב, הפרחון תפס מחסה תחת עלוות העלים של העץ, ונותר יבש ומוגן מפני הגשם.

כשהתעורר הפרחון בבוקר, הסופה כבר חלפה, אך להפתעתו הוא ראה שכל פרחיו הוורודים של העץ נשרו להם מטה על האדמה.

"בוקר טוב פרחון קטן", אמר העץ  "לצערי כבר לא נותר לי צוף להעניק לך, בקרוב יהיה עליך להמשיך במסעך, למצוא צוף במקומות אחרים, וחברים נוספים לדרך". "אבל איך אוכל להסתדר לבד ביער הגדול?" שאל הפרחון בחשש "אני רק פרחון קטן ואפרורי".  העץ ענה לו בשלווה: "כמוני גם אתה צמחת והשתנתה עם הזמן, רד מטה והבט היטב בשלולית שעל פני האדמה". הפרחון התעופף מטה אל האדמה הלחה, שלולית קטנה נוצרה לה מגשמי הסופה. על פני השלולית צפו להם הפרחים הוורודים שנשרו מהעץ. הפרחון הזיז הצידה את הפרחים היבשים בעזרת מקורו הדקיק והארוך וחשף פיסת מים צלולים ונקיים, מתוך המים התגלתה השתקפות של ציפור שיר יפהפייה , הייתה זאת צופית בוהקת בצבעי ירוק, כחול וטורקיז, שהזכירה לפרחון את אביו. "איזו ציפור יפה עומדת בתוך המים " אמר הפרחון בהתפעלות, "אתה מביט בהשתקפות שלך עצמך" אמר העץ משועשע,  "כעת רואה אתה ששנינו צמחנו והשתנינו, ושאתה עצמך צופית יפה ואיתנה". הפרחון לא ידע את נפשו מרוב שמחה, הוא התעופף בשמחה נפנף בכנפיו במהירות כה רבה, רקד והסתלסל בזריזות בין הענפים, התעופף גבוה לשמים וחזר לנחות שוב בין ענפיו המוכרים והנעימים של העץ. "תודה לך עץ יקר ואדיב על כל מה שהענקת לי" אמר הפרחון וחש את תחושת ההודיה פועמת במהירות ובחוזקה בליבו הקט, "תודה לך פרחון קטן, על כל מה שהענקת אתה לי", אמר העץ וחש גם הוא את אותה ההודיה זורמת מלב האדמה, דרך השורשים, מעלה במעלה הגזע והענפים.

באותו לילה ישן הפרחון שינה טובה ועמוקה, הוא התעורר עם הנץ החמה ומתוך ליבו לפתע בקעה שירה יפה וערבה, הייתה זאת שירה של הודיה, והיא הייתה השירה היפה ביותר ששמע העץ בכל שנותיו ביער.

כשסיים את שירתו חש הפרחון שהגיעה השעה, הוא חש מוכן להמשך המסע. גם העץ כבר ידע, היה זה רגע של עצב וגם של המון שמחה על הקשר המיוחד שנוצר ועל המסע המרגש שכעת אליו יוצא הפרחון.

"להתראות פרחון קטן ואהוב, אני אהיה כאן תמיד עבורך" אמר העץ, "להתראות עץ יקר, אשוב לבקרך רבות בקרחת היער הקסומה". אמר הפרחון, פרש את כנפיו ועף אל תוך היער.

מאז בכל בוקר, רגע לפני עלות החמה, נשמעת שירתו היפה של הצופית, זוהי שירה של הודיה על כל הטוב והחסד שבעולם נעשה.