הפתעה לראש השנה

סיפור מצחיק שנכתב על ידי צוות של גננים בחיפה עבור ילדי הגן שנמצאים כבר שבוע בבית בגלל המלחמה.

הסיפור מתאר איך כל הצעצועים בגן מחכים לילדים שלא מגיעים ומחליטים להכין להם מתנה לקראת ראש השנה. מומלץ מאד להקריא לילדים שמתגעגעים עכשיו לגו שלהם ולא כל כך מבינים לאן הוא נעלם.

מחבר הסיפור בחר להישאר בעילום שם.

תודה לך על הסיפור!

"קוווו.... קווו! רייייקו" פיהק התוכי בקול של תרנגול.(התוכי, שידע לדבר בכל השפות, החליף את התרנגול, שהיה צרוד באותו יום).

"אוף! שוב פעם אתה מעיר אותנו כ"כ מוקדם!" התלוננו שאר החברים בגן...

"שוב פפעעם", חזרה הכבשה והמשיכה ללחך את העשב.

"חברים! אין זמן לישון! קדימה! צריך לסדר את הגן, הילדים תיכף מגיעים!"

"אוי! נכון!" קרא השועל!

"מהר!" קרא הצב...

כל חיות הגן והגמדים החלו מתאספים לברכת בוקר וארוחה קלה.

"הנה! הם כבר מגיעים – כולם להתכונן! תיכף נתחיל לשחק!"

"אוי! כ"כ התגעגעתי" אמרה הארנבת.

"גם אני" אמר הבואש.

"גם אני" חזרה אחריהם הכבשה והמשיכה ללחך את העשב.

חיכו החיות, חיכו וחיכו

ו... אף ילד לא בא!

"מה קרה?" שאלו הגמדים? "התבלבלנו בימים?"

"אולי התרנגול שלהם, נרדם ושכח להתעורר?" הציעה הפנדה.

"לא ייתכן" ענה הדרקון בקול סמכותי והתעטש קצת אש.

"אז אולי.... אולי היום עדיין יום שבת?" שאל התוכי

"לא ולא" ענה הנמר.

"אני יודעת" אמרה השועלה "הם מתחבאים!"

מתחה הג'ירפה את צווארה הארוך, הסתכלה ימינה, הסתכלה שמאלה ואמרה:"אני לא רואה אף אחד!"

קפצה הארנבת קפיץ וקפוץ קפיץ וקפץ הסתובבה בגן ואמרה: "גם אני לא מוצאת אף אחד!"

"אני יודע", אמר הכריש בקול מחריש "התוכי-תרנגול, לא כיוון את השעון, התבלבל בשעה ועכשיו הגן, במקום לקום בבוקר – הולך לישון!"

"לא ייתכן!" ילל התוכי בקול של זאב נעלב "בדיוק חזר השעון מתיקון, הוחלפה סוללה ואפילו רצועה!"

"אז אולי הם פשוט כבר לא רוצים לשחק איתנו יותר?" שאלה הגמדה בצער.

"לא ייתכן" ענו כולם במקהלה!

"אז מה קרה?" שאל הבואש

"אני יודעת!" צייצה הברווזה "הם מכינים לנו הפתעה!"

"היידד! איזה יופי! נהדר!" שרו כולם ביחד.

"נהדר!" פעתה הכבשה והמשיכה ללחך עשב.

"אז... אז.... בואו כולנו נכין גם אנחנו הפתעה!" הכריז הזאב.

"רעיון מצויין!" השיבו כל החיות יחדיו. "אבל מה? איזו הפתעה?"

"אני יודע!" אמר התוכי בגאווה "ראיתי שהילדים התחילו לפורר רימונים, להכנת יין מתוק וטעים. הבה נעזור להם! שהרי המלאכה מרובה והזמן כה מועט. בואו יחדיו וניגש למלאכה!"

"לא לשכוח לשטוף ידיים!" זעקה הכבשה, והמשיכה ללחך את העשב.

כל החיות, דוהרות זוחלות, קטנות וגדולות נהמו וזמזמו באלף קולות, חגיגת רימונים, זו עומדת להיות!

וכך קילפו ופוררו החיות רימון אחד ועוד אחד ועוד... עד שכבר התעייפו.

"היי – תראו!" קרא אחד הגמדים הצעירים בקול "הם נראים בדיוק כמו האבנים הטובות שאנו כורים במכרות!"

עמדו החיות והסתכלו על קערת הרימונים הגדולה... "ומה עכשיו?" שאלה הנמיה?

"עכשיו.... עכשיו.... לא יודע" ענה השועל.

ויכוח סוער התפתח ביניהם! מחנה החיות טען שצריך עכשיו להמתין ולחכות ואילו מחנה הגמדים טען שצריך לדרוך על הגרגירים עד שיצא מהם מיץ.

"רגע, רגע, רגע!" קרא הינשוף בקול "עכשיו אני נזכר, שסבא רבה שלי מצד סבתא ננה שמפרדס חנה, סיפרה לדודה לולה מעפולה שאמרה לדודה יפה מחיפה, כיצד מכינים יין רימונים! רגע, אני חייב להרכיב את המשקפיים. המתכון הסודי רשום בכתב ינשופים זערורי…"

"ובכן…" אמר הינשוף בקול סמכותי ויודע כל  "הביאו לי כוס רימונים! מיד הגישו לו כוס מלאה בגרגירי רימונים אדומים-אדומים, כמו האבנים הטובות שהגמדים במכרה כורים".

"כוס אחת – לכד מיד!"

"ועכשיו –" התאמץ הינשוף לקרוא ולפרש את הכתב הסודי: "כוס סוכר!"

"כוס סוכר?" התלחששו ביניהם כל הנמצאים... "זה... זה ממש לא בריא!"

"המממ…". כחכח הינשוף בגרונו וניסה להרגיע את הקהל "אתם צודקים בהחלט! חצי מהכמות בקשה, אל הכד ומיד!"

והופ! חצי כוס סוכר, אולי קצת פחות כי התנין שלנו לא רוצה בכאב שיניים לחלות...

"ועכשיו – למרכיב הסודי בהחלט! הוא כל כך סודי, עד כי הוא כתוב בכתב שקוף!"

"כתב שקוף?" התפלאו הכל

"כן, שקוף כמו... כמו... המים!"

"כן! מים! זה הרכיב הסודי... מלאו הכד ומיד!" קרא הינשוף ונשף נשיפת אנחה ארוכה ומרגיעה.

"מים!" חזרה הכבשה על דבריו והמשיכה ללחך את העשב.

עמדו החיות והגמדים מול הפלא שלפנים – כד גדול, עצום וענק, מלא בגרגירים אדומים השטים ומנצנצים באלף נצנוצים.

"ומה עכשיו?" שאל הכריש

"עכשיו מחכים…" נשף הינשוף.

עמדו כולם והסתכלו והסתכלו.

והסתכלו...

"משעמם לי," ענה גמד אחד ואליו הצטרפו כולם במקהלה – "מ-ש-ע-מ-ם לי!"

"סבלנות, סבלנות", ענה בץ הצב. "לאן אתם ממהרים? דברים טובים בשקט קורים".

"אה!" קרא פתאום שפי הינשוף "שכחתי עוד דבר אחד חשוב ומיוחד. את הכד, נעטוף בבד ולמקרר נכניס תיכף ומיד".

"סבלנות!" חזרה על דבריו הכבשה והמשיכה ללחך עשב.

"כן- כן" אמר הינשוף בחוסר סבלנות והמשיך - "הופ ושתיים, יום-יומיים, או שבוע-שבועיים, את הכד נוציא, לכוסות נמזוג, ביד אחת נרימן גבוה באוויר בידינו השנייה – תפוח בדבש נטביל ובפה מלא צחוק "ראש השנה שמח" נאחל לכל הילדים!"

אבל עד אז – את ההפתעה במקרר נשאיר ועוד מעט, יחזרו לגן הילדים ועכשיו אנחנו פשוט יושבים ומחכים ובעיקר בעיקר – מתגעגעים.

"מתגעגעים!" שאגה הכבשה כמו אריה והמשיכה ללחך את העשב.