אווזני וברווזוני

סיפור לסקרנות מינית לילדי הגן

כתבו: ברכה מידלר קלס ועפרית קלס, וצוות גן חצב ביודפת.

הסיפור הזה נכתב על ידי צוות של גן ילדים כדי לתת מענה לתקופה של סקרנות מינית מוגברת בקרב הילדים.

הסיפור נכתב מתוך הרבה חשיבה משותפת ומאמץ לתאר מנקודת מבט ילדית תמימה ורכה את הסקרנות לגעת או לראות את הגוף של האחר. הוא גם מתאר איך עלינו ללמוד לשים שם גבול, כל אחד לעצמו וגם לחברנו כשהם מבקשים דברים שחודרים את הפרטיות שלנו.

היה לנו חשוב להימנע מכל תחושה של אשמה בושה או כעס, שבדרך כלל מתלווים לשיח בנושא פרטיות. וגם להעניק שפה לילדים ולהורים כדי לראות את הסקרנות כמשהו כל כך מובן וטבעי מצד אחד, אך גם משהו שצריך לשים לו גבול נקי ובהיר מצד שני.

בחרנו בדימוי מעולם החי, של ברווזים שמושכים שמן על העור, מתחת לנוצות, לפני שהם נכנסים למים. פעולה מאוד אינטימית שכוללת איברים פרטיים, או מצד שני פעולה טבעית שהיא חלק מהחיים, וכל ברווזון צריך ללמוד לבצע אותה לעצמו.

אני מקווה שהסיפור יעזור לגעת בנושא טעון כזה באופן בריא, ולקדם שיח פשוט בטבעי על הגוף שלנו ועל הגבולות שלו.

אווזני וברווזוני

היה היה הרחק הרחק מכאן אגם יפה, אגם קטן. 

סביבו שכנו אווזונים וברווזונים לרוב

לכולם נוצות צפופות ויפות המכסות היטב את גופם ואת עורם. היו בעלי נוצות אפורות, ובעלי נוצות לבנות או חומות, ולחלקם אפילו היו נוצות צבעוניות. לכל אחד מיושבי האגם היתה את כסות הנוצות המיוחדת שלו. 

בוקר אחד לפני שנכנסו האווזים לשחות באגם לטבילת הבוקר שלהם ראה אווזוני הקטן את ברווזוני חברו מחטט עם מקורו בתוך הנוצות שעל גופו.

"מה אתה עושה?" שאל ברווזוני

"אני מורח שמן עם המקור שלי על כל גופי" ענה לו אווזוני "אני מורח על כל גופי היטב, ככה אמא לימדה אותי"

"אבל מאיפה מגיע השמן?" שאל ברווזוני

"יש לכל אווז וברווז מקום מיוחד, ממש ליד הזנב, שם יש הרבה שמן, מיוחד של כל אחד. אז אני שם אם את המקור שלי ומורח את השמן על כל העור שלי מתחת לנוצות".

"ומה השמן עושה?" שאל ברווזוני

"ככה כשאכנס למים  ואטבול באגם השמן ישמור של יהיה לי קר, והנוצות לא ירטבו מדי ויהיה לי קל לצוף על פני המים" ענה אווזוני

ברוווזוני התפלא מאד!

"חכה רגע, אני אעזור לך למרוח את השמן!" הוא קרא בהתלהבות והושיט את מקורו הארוך אל עבר אווזוני, ורצה להכניס את המקור מתחת לנוצות וליד הזנב

"לא.. לא…" נרתע קצת אווזוני לאחור "אני לא מסכים… מתחת לנוצות כל ברווז מורח לעצמו!"

ברווזוני הסתכל וכל כך התעניין. שוב נמתח צווארו הארוךף לכיוונו של אווזוני

"אולי בכל זאת?" הוא שאל "רק קצת… זה נראה כל כך נעים…"

"אולי…" חשב לרגע אווזוני "אבל ההורים אמרו שכל ברווז משמן את עצמו. יש לך נוצות משלך ברווזוני תשמן אותן בשמן שלך"

אווזוני המשיל עוד קצת למרוח שמן עד שסיים.

אבל ברווזוני רצה כל כך להרגיש איך זה והוא התקרב עוד קצת ונגע בקצה מקורו בעור שמתחת לנוצות של אווזוני.

הפעם אווזוני קפץ וגיעגע עליו בקול "ברווזוני אני לא מסכים! זה מקום רגיש ועדין, ורק אני יכול לשמן אותו!"

אמר וקפץ לתוך האגם, לשחות עם כל יתר האווזונים והברווזים זריזי הרגליים. הם שיחקו מחבואים ותופסת והשפריצו זה לזה על הנוצות שלא נרטבו כמעט בגלל השמן…

וברווזוני? הוא דידה לו חזרה אלא אמא ברווזה שלו וסיפר לה את מה שקרה וכמה שהוא רצה לעזור לאווזוני ואיך הוא לא הסכים לו.

חייכה אליו אמא ברווזה וליטפה אותו במקורה ואמרה: "ברווזוני היקר שלי, אווזוני צדק וטוב שהוא לא הרשה לך. כל אחד מדיירי האגם משמן רק את עצמו. לכל ברווז ואווז יש נוצות על גופו ששומרות עליו ועוטפות אותו, כדי שרק הוא ישמן את עצמו. כי רק הוא יכול להרגיש איך באמת הכי נכון וטוב לו שיגעו באזורים רגישים כאלו. הוא ואראה לך כיצד לשמן את עורך ונוצותיך ותגלה לאט ובעדינות כיצד למרוח את השמן בזהירות במקורך, לא חזק מדי שלא תפצע, ולא חלש מדי כדי שהשמן ימרח היטב."

ואז אמא ברווזה הראתה לברווזוני היכן נמצאת בלוטת השומן שלו מתחת לזנב, וכיצד לקרב אליה בזהירות את המקור שלו.וכך מרח ברווזוני את השמן לאט לאט על כל גופו. 

לאט לאט היה לו נעים לשמן את עצמו, וללטף במקורו את עורו העדין מתחת לנוצות. 

אחרי ששימן את עצמו קפץ לאגם אחרי אמא ברווזה, ביחד עם כל הברווזונים והאווזונים הקטנים האחרים. הם שחו והתרחצו ואכלו הרבה אצות, והשפריצו מים על הנוצות המשומנות. באגם הוא גם פגש את אווזוני וסיפר לו שעכשיו הוא גם יודע לשמן את עצמו. שינהם יצאו יחדיו לשחיה עליזה וזריזה לשחק מחבואים בין קני הסוף.