הפרפרים והצוף הטעים

בשביל ילדים שחווים רגעים של "אף אחד לא אוהב אותי" ו "אף אחד לא משחק איתי" וסוג של קנאה כאשר נראה שלאחרים החיים הם רק צוף מתוק.

מאת: אביטל לימן.

הפרפרים והצוף הטעים 

פרפר לבן התעופף בעליזות בגינה וזימר לו בקול זעיר: "האביב הגיע, האביב כבר כאן!" כל הפרחים בגינה קיבלו את פניו בסבר פנים יפות, בחיוכים רחבים ובעיניים טובות. "בוא פרפר יפה, בוא ושתה מן הצוף" הזמינו אותו הפרחים הצהובים.

והפרפר התקרב לפרח צהוב, יישר את החדק הארוך שהיה מסולסל מתחת לראשו, תחב אותו כמו קשית לתוך הפרח, ולגם לגימה ארוכה. הצוף היה טעים ומזין ומשמח את הלב. "תודה פרח צהוב", אמר הפרפר ורקד לפני הפרח את ריקוד התודה-לצוף-טעים-מאד. "תודה, ואביב שמח לך!" 

המשיך הפרפר הלבן לעוף בשדה והנה על שיח הוורדים, שהיה עטור בניצני ורדים קטנטנים,  

פגש הפרפר הלבן בפרפר צהוב. "שלום חבר צהוב", קרא הפרפר הלבן, "איזה יום שמח וטוב, אתה יודע, האביב הגיע!" 

 הפרפר הצהוב לא ענה, רק גלגל את עיניו ונאנח. 

"אתה לא שמח...מה קרה?" 

 שאל הפרפר הלבן. 

"אני ממש עצוב ואפילו כועס! ראיתי אותך לוגם ונהנה מהצוף", ענה הפרפר הצהוב, 

"אז באתי ללגום קצת צוף מהפרח האדום שפורח כאן, אבל הוא לא נתן לי דבר. ואז רפרפתי אל הפרח הסגול שלידו, וגם הוא לא נתן לי צוף. ואפילו לחש לי: לך מפה! ממש נעלבתי" 

"אוי חבר יקר, זה באמת פוגע!" אמר הפרפר הלבן. "עכשיו אני מבין למה אינך עליז ושמח היום". 

"בוא איתי אל הפרחים הצהובים, שם תוכל ללגום צוף נפלא". התעופפו ביחד הפרפר הלבן והפרפר הצהוב אל הפרחים הצהובים. "תנסה כאן", אמר הפרפר הלבן. 

הפרפר הצהוב יישר את החדק הארוך שהיה מסולסל תחת ראשו, תחב לתוך הפרח, מצץ ולגם צוף טעים מאד. או כן, אלה היו פרחים נדיבים והצוף שלהם כה טעים! 

"תודה פרחים צהובים" זימרו שני הפרפרים ורקדו ביחד את ריקוד התודה-לצוף-הכי-טעים-בעולם. 

אבל לפתע נעמד הפרפר הצהוב על ענף ושאל: "אבל...אבל למה הפרחים הקודמים העליבו אותי כך?" 

"זאת שאלה באמת חשובה" אמר הפרפר הלבן, "בוא נשאל אותם". 

עפו שני הפרפרים העליזים אל הפרח הסגול, ושאלו אותו במקהלה: 

"פרח סגול, למה אמרת לי לך מפה?" 

הפרח הסגול התבונן בפרפרים המתעופפים ואמר: " כי אני כלנית סגולה, ובכלניות אין  בכלל צוף. הכלניות מחלקות אבקה טעימה לחיפושיות ואתם עכשיו מפריעים לחיפושיות להתקרב אלי, אז בבקשה עופו לכם לפרחי הצוף". 

"הבנו אותך, כלנית סגולה, וסליחה שהפרענו". 

ענו הפרפרים ועפו אל הפרח האדום. 

ושוב, שאלו אותו במקהלה, "פרח אדום, פרח אדום, למה לא נתת לי צוף? 

הפרח האדום התבייש והסמיק מאד: "לא נתתי צוף כי אני פרח נורית ואין בי צוף". 

"אל תתבייש", קראו הפרפרים, "אמנם אין לך צוף, אבל יש לך אבקה טעימה בשביל הזבליות". 

שמע זאת פרח הנורית האדום, שמח והתעודד. "נכון, אין בי צוף אבל יש בי אבקה טובה והזבליות באות לאסוף אותה". 

והפרפרים העליזים התעופפו ורקדו את ריקוד ה"עודדנו-את-הפרח-הביישן-ועכשיו-הוא-שמח".