סיפור לילד שעובר בית ונפרד מילדי הכיתה.
כתבה: שרי גת
מלווה הורים ברוח חינוך ולדורף ובגישה האינטגרטיבית של גוף - מוח
את הסיפור על רואן כתבתי באנגלית, כשחינכתי בבית ספר בקנדה.
גרתי שם בהרי הרוקיז, וחינכתי כיתה א בבית ספר שנמצא בלב ההרים.
במהלך השנה נפרדנו מילד שעבר דירה לפרובינציה אחרת ורחוקה, באזור מאוד מיוער.
הסיפור נכתב עבורו, וליווה אותו בשבועות שלפני המעבר.
*********
לפני הרבה שנים, בכפר קטן ששכן בין גבעות ירוקות ועגולות, ונחלים תכולים וזורמים, גר ילד בשם רואן.
רואן אהב מאוד את הכפר שלו, במיוחד הוא אהב את עץ האלון הזקן בכיכר הכפר, שם היה מבלה שעות במשחק עם חבריו והקשבה לסיפורים שעלי העץ לחשו להם ברוח.
בוקר שימשי אחד, הוריו של רואן קראו לו לחצר ביתם, וסיפרו לו שהם עוברים לבית חדש, הנמצא הרחק משם, מצידם השני של הגבעות. לבו של רואן צנח.
המחשבה לעזוב את הכפר האהוב שלו, את חבריו, את עץ האלון הזקן, מילאה אותו בעצב.
הוריו שראו את עצבו, הבטיחו לו שהכפר החדש הוא מקום קסום, מלא בהרפתקאות חדשות שמחכות להתגלות
ליבו של רואן היה כבד, אך הוא הבין שהוריו החליטו את החלטתם, ואין באפשרותו לשנות אותה..
יום המעבר הגיע, ובלב כבד נופף רואן לשלום לחבריו.
ונפרד מעץ האלון הזקן.
כשהכרכרה שלהם נעה לאורך הכביש המתפתל, רואן בהה מבעד לחלון, צפה במראות המוכרים של הכפר שלו מתרחקים. הוא חש בעצב הממלא אותו.
אחז בידה של אימו, והביט קדימה..
אחרי מה שנראה כמו נצח, הכרכרה עצרה לבסוף.
רואן הסתכל החוצה וראה בית קטן, ומאחוריו, יער ירוק ויפהפה, העצים שלו גבוהים ומלכותיים, העלים שלהם מנצנצים באור השמש
הוריו ירדו מהכרכרה, ואביו אמר לו בחיוך .
"ברוך הבא לביתנו החדש,.
רואן הרגיש מבולבל, עצבות מעורבבת בסקרנות והתרגשות מילאו את גופו.
בימים הראשונים, עסקו רואן והוריו בסידור ביתם החדש.
הם פרקו את הציוד, סדרו את הרהיטים, ניקו וקישטו.
הוא חשב רבות על הכפר האהוב, על חבריו ועל העץ תחתיו שיחק ובילה.
אחר צהריים אחד, בעידוד הוריו, יצא רואן בהיסוס מסוים, לעבר היער..
הוא צעד לבדו, יחף, הוא הרגיש את האדמה הרכה מתחת לרגליו ואת הרוח העדינה על פניו.
כאשר נכנס ליער, היה היער חי ושוקק חיים.
ציפורים צייצו ושרו על העצים, העלים רישרשו ורקדו ברוח, השמש האירה פני מבעד לעצים, וסנאים קטנים קיפצו מענף לענף.
סקרנותו הובילה אותו להמשיך ולצעוד לעבר מעמקי היער
לבו התרומם באיטיות עם כל צעד וצעד..
לפתע, הוא הגיע לקרחת היער, במרכז קרחת היער ניצב עץ שלא דמה לאף עץ שראה אי פעם.
היה זה עץ ישן ומפואר, עם ענפים ארוכים כמו זרועות מסבירות פנים
ושורשים עבים שהיו שזורים יחד לעבר מעמקי האדמה.
רואן חש תחושת חמימות בגופו, כאילו הוא פוגש חבר ותיק..
בסקרנות ניגש רואן אל העץ ונגע בעדינות בקליפתו. לתדהמתו, העץ החל לדבר, קולו רך וחביב. "ברוך הבא, רואן הקטן. אני השומר של היער. חיכיתי לך."
עיניו של רואן התרחבו בפליאה. "אתה... אתה יודע איך קוראים לי?"
העץ ציחקק, העלים שלו נוצצים מצחוק. "כן, רואן היקר. חיכיתי לך.
היער חיכה לך
."
רואן הרגיש אושר רב מציף אותו., "האם תהיה חבר שלי?" הוא שאל את העץ.
"כמובן," ענה העץ. "ולא רק אני. היער כולו הוא חבר שלך. וגם נהיה כאן כאשר תכיר את חבריך החדשים, ותפגוש את מוריך החדשים.
מאותו יום ואילך, רואן בילה את ימיו בחקר היער. הוא התיידד עם החיות וגילה חורשות נסתרות ונחלים נוצצים. הוא חברים חדשים, והם חלקו את הרפתקאותיהם יחד.
ככל שהשתנו העונות, כך גם רואן השתנה. הוא גדל והתחזק, ולבו התמלא בקסם של היער הקסום והמופלא.
הוא עדיין התגעגע לכפר הישן שלו ולעץ האלון הישן, אבל הוא מצא בית חדש שהיה נפלא לא פחות. ובכל פעם שחש צרור של געגועים הביתה, הוא היה מבקר את השומר של היער, שהיה מזכיר לו שכל סוף הוא התחלה חדשה, ולכל מקום יש את הקסם שלו שמחכה להתגלות.
וכך, רואן למד לאמץ את ביתו החדש בלב פתוח, למצוא שמחה בחדש תוך כדי הערכה של הישן. ובלב היער הקסום, מוקף בחברים ובעצים הלוחשים שמח וטוב לב.
Comments