סיפור לילדה בת 3 שקיבלה אחות חדשה ורצתה לחזור להיות תינוקת גם.
את הסיפור הזה כתבתי לבת של חברים שלי לאחר שנולדה לה אחות תינוקת.
האחות הגדולה, אז בת 3 רצתה לחזור להיות תינוקת כשנולדה לה אחות - לישון במיטה של התינוקת, לאכול מבקבוק ולהיות רק על הידיים. הסיפור נכתב בעיקרו על מנת לתת מקום לקושי שלה, להזכיר את תענוגות הגדילה, ולהזכיר שהמקום שלה בליבה של אמא ואבא שמור לה תמיד.
כתבה: עמית הרלב
את הסיפור הזה שכתבתי רק בקווים כלליים:
זה סיפור על גורת קנגרו בשם רו שגדלה בכיס של אמא שלה עד שגדלה מספיק כדי לקפוץ החוצה מהכיס ולגלות את העולם שבחוץ, לרוץ, לקפוץ, להריח פרחים וכו'.
וכשהייתה רוצה הייתה חוזרת חזרה לכיס של אמא שלה ומתכרבלת שם (אבל פחות ופחות)
יום אחד מופיעה בכיס גורת קנגרו פצפונת חדשה ומתחברת לפטמה של אמא ונמצאת בכיס כל הזמן.
הקנגרו רו לא יכולה להיכנס יותר לכיס, היא קצת גדולה מדי ויש שם כבר קנגרו.
זה מעציב אותה וקשה לה, היא נזכרת כמה טוב להיות בתוך הכיס החם, הכי הכי קרוב לאמא... בוכה... נצמדת.
אמא מחבקת ומבינה
מזכירה לה כמה טוב לקפוץ, ומראה לה משפחה אחרת של קנגרו ששני גורים קופצים יחד ("יום אחד תלמדי את הגורה הקטנה הזו לקפוץ איתך, היא רק צריכה קצת זמן בכיס כדי לגדול).
המסר המרפא העיקרי בסיפור היה שאמא אומרת לה שזה שאין לה מקום בכיס הקטן ולא תמיד הידיים שלה פנויות כמו פעם לא אומר שאין לה מקום בלב, היא נותנת לה להרגיש את הלב ואת האהבה בו והם נשארות תמיד קרובות קרובות (נותנות ידיים, קופצות יחד).
משהו כזה, ה-סוף.
Comentários