סיפור מרפא לילדות וילדים רגישים, שלפעמים מרגישים פגיעים ומעופפים בתוך החיים 💦✨🧚🏼♂️ הסיפור מציע דרך שבה הפגיעות והנטייה לריחוף וניתוק מן האדמה יכולים להפוך לעוצמה בריאה.
כתבה: שני בן יהודה
היה הייתה דובונת, שהיה לאבא שלה טרקטור עם כנפיים, הוא היה מעופף
בכל פעם שדובנת הרגישה עצובה, אבא שלה היה לוקח אותה לסיבוב על הטרקטור. הם היו מרחפים ודובונת הייתה מחזיקה בגב של אבא, מתבוננת בפליאה בעננים
נושמת בגובה, כל הכפרים, הימים והעצים נראו לה כה קטנים כשהם היו גבוהים כל כך, כמו ציפורים.
זה היה מעודד אותה, וכשהם היו חוזרים לאדמה, הביתה, היא שמחה שוב לשחק במשחקים שלה, להיות עם אבא ואמא ושאר החיות שחיו בכפר היער שלהם.
יום אחד, הדובונת נפגעה מהגננת שלה, כשהיא לא שמה לב שדובונת היתה זקוקה לעזרתה כשחברה אחרת בגן לא רצתה לשחק איתה.
היא נהיתה כל כך עצובה שמיד החלה לרוץ לכיוון הבית שלה, לחפש את אבא והטרקטור המעופף, שיעיפו אותה גבוה גבוה.
כשהגיעה הביתה, אבא לא היה שם, כנראה שהוא עף עם הטרקטור איפוששהו, היא חשבה, והרגישה מאד לבד ופרצה בבכי
כשהיא יושבת על האדמה וכל הדמעות זולגות מפניה ונספגות בה.
אמא דשל דובונת, שטיפלה בגינה מאחורי ביתה, שמעה את הבכי ובאה אל דובונת הקטנה, חיבקה אותה ושאלה
מה קרה?
אמא סיפרה לה שאבא מטייל ביער, ושהטרקטור המעופף עומד בגינה.
דובונת רצתה להתיישב על הטרקטור ולעוף לבדה, כי ככה היא הייתה רגילה.
אמא חיבקה את דובונת
וראתה את שלולית הדמעות שלה על האדמה, לפתע החלו צומחים נבטוטים קטנים מן השלולית החומה, כמו מעשה קסם.
דובונת התרגשה וחיוך עלה על פניה,
השמחה שבה לעיניה.
אמא, שהבינה מה קרה, הציעה לדובונת שבפעם הבאה שהיא מרגישה עצובה, כמו היום, תשב או תשכב על האדמה ותאפשר לעצב והפגיעות שלה להפוך לדמעות שיספגו באדמה.
יותר מאוחר גם אבא חזר מן היער ואמא סיפרה לו על מה שקרה, אבא התרגש ולעת ערב הם הביטו בשלולית וכשירדה החשכה הנבטים הפכו לפרחי לילה סגולים לבנים יפהפים.
הם התרגשו והוקסמו מהפלא
התחבקו
ויצאו לסיבוב נעים בשמי הלילה
מאז, דובונת מבקשת לעוף בטרקטור המעופף לא רק כשהיא עצובה.
וכשהיא עצובה באמת, היא נושמת, אפילו כשהיא לבד, לפעמים נזכרת בתחושה של לעוף מעל הכל, ונותנת לעצב להפוך לדמעות, להשקות והזין את האדמה.
והדמעות שלה הופכות לפרחים יפהיפים.
Comments