גינת הורדים
- Jan 19
- 3 min read
סיפור מרפא לילדות שנפגעו מינית
כתבה: עמית הרלב יחד עם נינה (שם בדוי), אישה ששתי בנותיה (בנות שלוש ו-6) נפגעו מינית.
הפגיעה המינית הספציפית והאכזרית הזו, קרתה לשתי הילדות האלה בחוף הים על ידי גבר זר מהעיירה. מדובר על פגיעה חד פעמית שגרמה לפציעתן. אך ניתן להתאים את הסיפור לפגיעות בנסיבות שונות – כמו פגיעות על ידי אדם קרוב ופגיעות נמשכות.
גינת הורדים
פעם, בארץ רחוקה מאוד, חיו להם שני גמדים טובי־לב בתוך יער קסום ועבות
ובתוך היער, טיפחו שני הגמדים גינת מיוחדת במינה. לא גינה מסודרת עם שורות ישרות, אלא גינת־בר חיה ונושמת. פראית. עשבים רכים גדלו בה לצד פרחים צבעוניים, פרפרים נחתו בלי פחד, וציפורים קטנות באו לשיר על הענפים.
הגמדים אהבו את הגינה שלהם כמו שהיא –הם נתנו לה לגדול בדרכה, סמכו על אדמת היער הטובה וסמכו גם על היצורים שהגיעו לבקר בה מדי יום.
ובכל זאת, הנחיו הגמדים סביב לגינה גדר עץ, ובה שער. וכל מי שרצה להיכנס – נכנס דרך השער. ובכל זמן שהשער היה פתוח, שני הגמדים עמדו שם - רואים מי מגיע, מחייכים, ומברכים בלב פתוח.
כל מי שנכנס ידע: כאן נוהגים בעדינות.כאן מכבדים את מה שגדל.
מבין כל הפרחים שבגינה, היו שני פרחים יקרים במיוחד לגמדים: שני ורדים בצבע ורוד עז. הם נזרעו בגינה עוד ביומה הראשון, גדלו אט אט, והפכו לשני עמודים מרשימים - יפהפיים וריחניים. הגמדים טיפלו בהם באהבה ובמסירות –
הם השקו אותם בעונות יבשות,
הגנו עליהם כשסערו הרוחות,
ולחשו להן מילים טובות ברגעים השקטים ביותר של הלילה, לפני שהיו עיניהם נעצמות.
בערבו של יום אחד, לקראת רדת החשכה, רוח עוצמתית נשבה ביער וגם בגינה.
הרוח פרצה את השער לכדי פתח צר. אך הגמדים שהיו עייפים אחרי יום ארוך בגינה, לא ראו זאת. ואף לא שמעו – כי הרוח החזקה שנשבה בבת אחת בכל העלים שביער, רשרשה ורשרשה.
לרוע מזלם, בדיוק באותו הרגע שועל ערמומי, ששמע פעם על הגינה היפה עבר בקרבת מקום וראה כיצד השער נפתח. הוא התקרב בשקט עד לשער, ואז עבר בו – בלי לברך ובלי להיראות. הוא חמק פנימה בערמומיות, בלי שירגישו בנוכחותו.
כשהשועל ראה את שני הוורדים הוורודים,עיניו נפתחו לרווחה.הם נראו לו כל כך יפים, כל כך רכים,והוא רצה לקחת לעצמו משהו מהיופי הזה, לו, לעצמו.
בשתי עיניים דלוקות, בלב סגור – הוא התקרב לורדים בלי טיפת עדינות.
בלי לשאול,ובלי להקשיב,ותלש כמה מעלי הכותרת הרכים והריחניים שלהם.
הוורדים נבהלו מאוד, וקראו לעזרה. הגמדים שמעו מיד.הם רצו אל הגינה, וראו מה קרה.
הלב שלהם התכווץ בכאב אדיר של צביטה. ומיד ניגשו לורדים מלאי אהבה. הם עטפו את שני הורדים בחיבוק גדול. עוצמתי ורך. ולחשו:“אנחנו כאן עכשיו. אנחנו כלכך מצטערים.לא ראינו בזמן.”
השועל מיד חמק החוצה אל מחוץ לשער, ואץ רץ לתוך חשכת היער.
וליבם של הוורדים, בתוך החיבוק, החל להירגע.
הגמדים נשארו לצידם בכל אותו הלילה, מבלי לזוז מצידם לרגע.
וכשהבוקר עלה שוב חזר האור המוכר אל היער, וחזרו היצורים טובי הלב.
כולם הבחינו מיד בפצעים של הוורדים, רקחו מיני מרחקות מרפאות ומרגיעות.
ואכן – חיש מהר, יכלו להרגיש כיצד החתכים מגלידים והכאבים משתכחים.
רק תחושה אחת לא משה מליבם.
הפחד ווהרתיעה מאותו השועל שבינתיים נעלם.
הוורדים וגם הגמדים הביטו בעל כורכם אל השער שוב ושוב במהלך אותו יום.
הם נעלו אותו כדי להבטיח קצת בטחון ומנוחה, אבל תחושתם בכלל לא השתפרה.
או אז, קראו הגמדים לינשוף החכם, ומיד הוא הופיע.
בעיניים גדולות ומלאות חכמה, הוא שמע את שני הוורדים מספרים את הסיפור שקרה, מספרים בגבורה.
לבו של הינשוף נצבט גם הוא, ועיניו אמרו הבנה מלאה. והוורדים שוב הרגישו הקלה גדולה.ולאחר עוד כמה רגעים שבהם חשב והביט סביב – הוא פנה אליהם במבט חביב:
"לצערי, יקרי, פגשתם אתמול שועל מבולבל מאוד. ששכח את דרכי היער הטובות, ועליו שוב ללמוד".
"בחושי החדים אני כבר יודע היכן הוא מתחבא. אלך לשם עכשיו, מיד, ואמצא אותו. עלי להרחיק אותו מיער זה. כי זהו עונשו הנדרש למי שאת חכמתו וזריזותו מנצל לרעה. ויהיה עליו להוכיח שחזר לכבד את חוקי היער ואת כל דייריו, לפני שארשה לו לשוב בחזרה"
"ואתם יקירי, הישארו כאן. כשהשועל יהיה במקום רחוק – אשלח לכם סימן. נוחו בינתיים, חזרו לכוחותיכם."
באותם ימים סגרו הגמדים את השער של הגינה. למורת רוחם של החברים שהיו מורגלים לבלות מדי יום בגינה.
הם לא ביצעו את עבודות הגינה כסדרן. הם חיבקו ודאגו לשני הוורדים כאילו חזרו להיות תינוקות פרחים קטנים. וחזו כיצד לאט לאט, כל החתכים מתאחים.
ליבם של הפרחים ושל הגמדים התחזק מיום ליום, ואיתם התחזקה הכמיהה שוב לפתוח את השער בין הגינה לבין היער.
ובדיוק אז, בבוקר אחד – הם ראו נוצה חומה-לבנה, יפהפייה, נופלת ממרום העצים. אט-אט, עד שנחתה על הקרקע בין שני הפרחים. הם זיהו מיד את הנוצה של הינשוף – שהייתה אז סימן שהיער שוב מוגן.
הם ביקשו מהגמדים לפתוח את השער, ממש לרווחה,
ושני אלה עמדו בכניסה, אמנם ברעד ובחשש, אבל גם בשמחה.
הביטו שוב בעיניהם של יצורי היער הטובים, פתוחי הלב,
שניגשו, מלאי אהבה וגאווה לשני הוורדים.
הסוף
Comments