שפיץ האמיץ

סיפור לילד שמתמודד עם מפחדים.

כתבה: עפרית קלס

מלווה חינוכית של צוותים חינוכיים והורים, ברוח וולדורף. עובדת סוציאלית וגננת וולדורף. מטפלת בילדים במגע ומשחק, מתמחה בקשיי ויסות חושי ורגשי בגישת nfda.

סיפור שובב ומלא הומור על אביר נועז שפוחד ממפלצות. במסע של חריזה דימויים ויצירתיות, נגלה את כלי הנשק היחידי והסודי שיכול לעזור לנו לחיות בשלום עם המפלצות והפחדים שלנו.

נכתב ליומולדת חמש של בני הצעיר, לפני שלוש שנים , כשהפחדים עדיין כללו בעיקר מפלצות, והרגישו לי כמשהו שכדאי לטפל בו בהומור.

אי שם בארץ רחוקה,

בארמון עם מלך ומלכה

גר אביר קטן בשם שפיץ

הוא היה אביר מאד מאד אמיץ.

מבוקר עד ערב היה מתאמן

נלחם ומציל, גם לומד מתבונן.

גופו היה חזק גדול בנוי היטב

היה לו מוח חד, ובעיקר היה לו לב.

הוא הכיר היטב את כל סוגי הנשק בארמון

נופף אותם בלהט והשתמש בהם המון.

ובין האימונים היה צוחק עם חבריו

וכך באושר רב, היו עוברים ימיו.

אך רק בלילה מאוחר, כשכבר היה עייף מאד

בחושך התגנבו אליו בלאט המפלצות...

אלו היו מפלצות שקשה מאד לראות

וקשה לתקוף אותן בנשק כי הן היו מסתוריות.

אז הוא ניסה לעצום היטב את עיניו

והמפלצות המשיכו להתגנב עד אליו.

והוא הטמין להם מלכודות ולוכדי חלומות

והוא ניסה לדמיין איך הן פשוט נעלמות.

ואמא ואבא שלו וכל האחים

עטפו אותו באור ובשירה של מלאכים

שישמרו עליו במעגל מאד קרוב ללב

ששום מפלצת לא תוכל לחדור להתקרב.

והם אמרו לו שהמפלצות בכלל לא קיימות

אך שפיץ הריגש אותן - אמיתיות מאד מאד.

הוא גם קיבל תרופות קסומות כנגד מפלצות

וגם זה לא ממש עזר, כי הו נותרו כה מאיימות.

ושפיץ היה כל כך עייף כי הן הפריעו לו לישון

והוא הרגיש קטן כל כך ולא יצא מהארמון.

לבסוף יום אחד הגיע לארמון

רופא זקן חכם, מלא יידע כרימון.

והוא שמע את שפיץ עם כל הבעיות

ואז רכן קרוב אליו, לחש לו את הסוד:

המפלצות תמיד יהיו, הן כאן להשאר

והתפקיד של האביר הוא לעולם לא לוותר.

כי אי אפשר להלחם ואי אפשר בהן לנגוע

ואי אפשר אותן לראות ודי קשה אותן לשמוע,

אך כמה שאביר אמיץ גדל ומתחזק

הוא מגלה שהוא יכול מהן פשוט להתרחק.

כי כל אביר את המפלצת הזאת מכיר היטב

והוא בוחר איך להקשיב לה וכמה להתקרב.

ובאותו הלילה שפיץ היה מוכן

כשהמפלצת התקרבה הוא נעמד זקוף איתן.

הוא הסתכל לכיוונה, ישר אל העיניים

לרגעים ראה כנפיים, או שיניים, ציפורניים.

והוא המשיך רק לעמוד ורק להסתכל

עד שהמפלצת נסוגה התחילה ליילל.

כשמסכימים לפגוש אותה- פתאום היא קצת פוחדת

ובלי חסות החשכה, את רוב כוחה היא מאבדת

וכך בילו את כל הלילה שפיץ והמפלצת

עד שהשמש כבר עלתה, ציפור החלה מצייצת,

אז שפיץ ידע שהוא חזק יותר מהמפלצת הרעה

ושתמיד יבוא האור, והיא תהיה כלא היתה

גם בלילה הבא- אם היא תעז ותחזור

הוא יפגוש אותה שוב, את האמת הוא יזכור:

גם כשיש מפלצות שאורבות בחשכה

הן לעולם לא יכולות לגעת בך

אם בלב האמיץ דולק ניצוץ של אור

על כל מפלצת נוראה תמיד תוכל לגבור.

כשאתה מתחזק, מתאמן וגדל

המפלצת יכולה רק ליילל להתפתל.

זו דרכו של אביר, האמיץ באמיצים

הפוגש את כל מה שהחיים מציעים.