סיפור לילד ששאל מה זה חטופים, וסיפור שנותן הסבר על מהות המלחמה.
כתבתי את הסיפור הזה בשביל הבן שלי, לאחר ביקור שעשינו בכיכר החטופים. הביקור השאיר אותו עם הרבה שאלות על המצב המורכב והכואב.
כתבה: עפרית קלס
מלווה חינוכית של צוותים חינוכיים והורים, ברוח וולדורף. עובדת סוציאלית וגננת וולדורף. מטפלת בילדים במגע ומשחק, מתמחה בקשיי ויסות חושי ורגשי בגישת nfda.
על האדמה האדומה חיו הרבה אנשים אדומים. הם אהבו לאכול מאכלים אדומום וללבוש בגדים אדומים ולסוע במכוניות אדומות על כבישים אדומים.
ועל האדמה הכחולה חיו הרבה אנשים כחולים, שלשבשו בגדים כחולים, ואכלו מאכלים כחולים. כמובן שהם גם נסעו במכוניות כחולות על כבישים כחולים.
אבל יום אחד צצה בדיוק על הגבול בין שתי הארצות אדמה סגולה. זה היה כתם קטן ולאט לאט הוא הלך וגדל. כמו שלולית סגולה, שהתפשטה והתפשטה. מהר מאד האנשים הכחולים אמרו- כחול זה הצבע הכי דומה סגול, ולכן זו אדמה שלנו. אנחנו נבנה עליה את הבתים הכחולים שלנו. אבל האנשים האדומים חשבו בדיוק להפך: סגול לא יוכל להיווצר ללא הצבע האדום. זו האדמה שלנו ולכן נבנה עליה את הבתים האדומים שלנו.
ואז הם התחילו לריב. בהתחלה הם איימו וצעקו ודיברו לא יפה. אחר כך הם הם עשו כל מיני דברים לא נעימים: הם זרקו דברים אחד על השני, ולקחו אחד לשני דברים, והכאיבו, כמו שכולנו עושים לפעמים, כשממש לא נעים לנו.
ואז הם בנו גדר גבוהה גבוהה בין הבתים האדומים לבין הבתים הכחולים. והם הגביהו אותה שוב ושוב. בסוף היא היתה גדר ענקית.
כל האנשים הרגישו בטוחים ומוגנים בבית שלהם, וחשבו שהאנשים האחרים, מהצבע השני, לא יוכלו לחצות את הגדר.
אבל לילה אחד בזמן שכולם ישנו, האנשים הכחולים חפרו מנהרה גדולה גדולה מתחת לגדר הענקית. ודרכה הם עברו מתחת לגדר, ונכנסו לתוך הארץ האדומה.
בשקט בשקט הם עברו הרבה חיילים אדומים ישנים. הם עברו גם את המשטרה האדומה וגם את השער האדום שהיה לידו שומר אדום ישן, ואף אחד לא ראה אותם. הם נכנסו לתוך הבתים האדומים והעירו חלק מהאנשים האדומים ולקחו אותם לתוך הארץ הכחולה.
כשהאנשים האדומים התעוררו הם ממש נבהלו ודאגו- איפה החברים האדומים שלהם? מה קרה להם? איך יכול להיות שכולם נרדמו?
הם כעסו מאד על הכחולים, וגם על עצמם, שהם נרדמו ככה.
אז קודם כל הם בנו מחדש את הגדר, גם מתחת לאדמה וגם מעליה, גדר עוד יותר חזקה וטובה, כדי שאף אחד לא יוכל להכנס עוד פעם ולעבור אותה. והם שמו שומרים אדומים בכל שער, בכל מחסום, בכל כביש. והם אימנו מחדש את החיילים שלהם ואת השוטרים שלהם כדי שיותר אף פעם לא ירדמו.
ואחר כך הם פנו אל הכחולים וביקשו שיחזירו את החברים שלהם. הכחולים אמרו שזה יקרה רק אם האדומים ירדו מהאדמה הסגולה, ויתנו אותה לארץ הכחולה. לזה האדומים לא הסכימו. הם ממש חשבו שסגול דומה יותר לאדום, מאשר לכחול.
האדומים והכחולים רבו עכשיו עוד יותר חזק וכל אחד עשה המון דברים לא נעימים לחבר שלו.
בינתיים האנשעם האדומים שנלקחו- היו בארץ הכחולה. היה שם מעט מאד אוכל, ובטח לא אוכל אדום. והם התגעגעו למשפחות שלהם ולחברים שלהם ולכל הדברים האדומים, שהיו להם בארץ שלהם.
הכחולים לא יכלו לראות את זה, אבל לכל איש אדום היה מלאך אדום קטן, שליווה אותו בכל הימים שלו בארץ הכחולה. המלאך האדום לחש לו באוזן, ועודד אותו ונתן לו כוח לחכות ולהמתין עד שישחררו אותו. לפעמים המלאך האדום סיפר להם על ארץ המלאכים, שבה אנשים בכל צבעי הקשת, החיים ביחד על אדמה אחת גדולה וצבעונית, ואין בינהם גדרות. את חלקם הוא לקח לבקר איתו בארץ המלאכים הצבעונית.
האנשים בארץ האדומה לא הפסיקו לחכות לחברים שלהם שהיו עכשיו בארץ הכחולה. הם שרו שירים אדומים, והתפללו תפילות אדומות, הם בנו פסלים אדומים כדי לזכור את החברים שלהם, והם תלו תמונות שלהם בכל מקום. ומי שרצה לבש שרשרת ושם סיכה- בשביל לזכור אותם כל הזמן.
גם לאנשים הכחולים היה מלאך קטן על הכתף. מלאך כחול, שהאדומים לא יכלו לראות. גם הוא עודד אותם בזמנים שהיו רעבים מאד, ועצובים, כי הבתים הכחולים שלהם נהרסו ולא היה להם איפה לגור. הוא גם ביקש מהם לשמור על האנשים האדומים שהם לקחו היטב היטב.
כל התפילות והשירים והגעגועים האדומים עלו לשמיים ושטו בהם כמו עננים אדומים קטנים. הם שטו מעל לגדר הגבוהה אל הארץ הכחולה, ויצרו שם צורות אדומות יפהפיות בשמיים הכחולים. האנשים האדומים, שהיו בארץ הכחולה ראו את הצורות האדומות בשמיים- וידעו שהחברים שלהם חושבים עליהם, ומתגעגעים אליהם, כל הזמן, וזה נתן להם הרבה כוח.
גם האנשים הכחולים בארץ הכחולה התפללו הרבה בימים האלו. תפילות כחולות לכבוד אלוהים הכחול שלהם. גם התפילות האלו עלו לשמיים ושטו שם כמו המון עננים כחולים קטנים.
לפתע הגיע רוח גדולה וערבחה את כל העננים. העננים הכחולים התערבבו בעננים האדומים. והחלו להיווצר בשמיים המון צורות של עננים- סגולות בהירות, וסגולות כהות, סגול אדמדם וסגול כחלחל, וכל מיני ערבובים יפהפיים בינהם.
זה היה מחזה מרהיב.
אנשי הארץ הכחולה הרימו את המבט לשמיים, וגם אנשי הארץ האדומה עשו אותו דבר.
פתאום הם הרגישו שהסגול לא שייך לאף אחד. הם הבינו, שרק שילוב בין כחול ואדום, יכול ליצור את הגוונים היפים האלו.
האנשים בשתי הארצות הורידו את כלי הנשק שלהם לרגע אחד קטן.
וברגע הזה כל העננים הסגולים התחברו ביחד למלאך סגול גדול, שירד מהשמיים. הוא נתן לאנשים הכחולים אוכל, ובתים חדשים, ותקווה כחולה
ואחרי זה הוא לקח את כל האנשים האדומים והחזיר אותם מעל לחומה הגדולה, חזרה אל המשפחות והחברים האדומים שלהם.
מרוב שמחה וחיבוקים ואהבה הם הפכו להיות עוד יותר אדומים, אפילו כמעט סגולים….
והאגמנ הסגולה הטובה הסתכלה בשקט ובאהבה באנשים הכחולים ובאנשים האדומים ושללה לעולם הרבה אוויר סגול שניתן להן סבלנות וכוח, ואומץ לראות איך האדמה שייכת רק לעצמה.
Comments