הקרנבל שבוטל

סיפור מתווך לביטול של פורים בגלל המלחמה.

כתבה: עפרית קלס.

עו"ס, מדריכת הורים ברוח וולדורף ובדגש על קשיי ויסות, מלווה פדגוגית של צוותים חינוכיים.

הסיפור נועד לילדים שהכינו וחיכו והתכוננו לחגיגת פורים ועכשיו נשארו בבית ולא חוגגים אותה היום. סיפור שנוצן מקום לאכזבה, אבל גם מגלה שכל המיומנויות שנאספו בדרך לחגיגה, ובראשון היכולת לחגוג - נמצאת כבר בתוכנו.

הקרנבל שבוטל

הגיע האביב, ואיתו זמן הקרנבל המיוחד של היער הקסום. כל חיות היער הקסום התגייסו ונתנו יד להכנת הפסטיבל:

ציפורי יונק הדבש אספו והביאו פרחים יפהפיים מכל רחבי הג'ונגל. הנברנים החרוצים שזרו אותם על חוטי שרך ארוכים והכינו שרשראות. הג'ירפות תלו את שרשראות הפרחים על העצים הגבוהים,

הגחליליות הכינו לעצמן קינים שקופים מעשבים דקים, והפילים הניחו את הקינים בעדינות בין כל הענפים. כך יוכלו הגחליליות לשבת בקינים ולהאיר את הקרנבל.

הדבורים מיהרו והביאו דבש טעים מהכוורות, הפרפרים אספו צוף מכל הפרחים, הארנבות החרוצות ליקטו פירות יער טעימים במיוחד, והסנאים שובבים פיצחו וטחנו שלל אגוזים. את כל המטעמים ערבבו הדובים בכפותיהם הגדולות והכינו כדורים, שטעמם גן עדן- כיבוד לקרנבל.

הצרצרים הלחינו שירים חדשים, הקופים לימדו את כולם תנועות מצחיקות לריקודים.

ושר היער התהלך בין כל החיות האהובות שלו, שמח וגאה, ורואה איך היער כולו הופך חגיגי וקסום מיום ליום.

כשנגמרו כל ההכנות אמר שר היער לחיות: עכשיו לכו אל הבתים שלכם והכינו לכם תלבושות מופלאות לקרנבל. כל חיה תתחפש למשהו אחר, ותגיע לקרנבל מהודרת ומפוארת.

בכל מערה וכל מחילה, בכל קן או בית שביער התחילו החיות להכין תחפושות:

הג'ירפות שזרו שמלה מעלים והפכו לבנות ים, הקופים הכינו חץ וקשת והתחפשו לציידים.

הנמרים צבעו את הפרווה באפר והתחפשו לעכברים. הפילים תפרו מצנפות והתחפשו לגמדים, והזברות ציירו לעצמן כתמים שחורים בפחם, והתחפשו לפרות.

הדבורים חיברו לעצמן כנפיים מפרחים, והזבובים ציירו לעצמם פסים צהובים של דבורים.

אפילו שר היער התחפש לעץ הכי הכי גבוה, וכיסה את עצמו בקליפות של אקליפטוס

ממש רגע לפני שהתחפושות כולן היו מוכנות, הסתכל שר היער באופק וראה ענני סערה שחורים וגדולים מתקרבים במהירות לכיוון היער הקסום.

"לכו אל הבתים, והתחבאו מפני הסערה" אמר שר היער לכל החיות האהובות. "אני מקווה שהיא תחלוף מהר ונוכל לחגיג את הקרנבל".

אך הסערה הגיעה במהירות, ומטחים של גשם הרטיבו את היער הקסום כולו. שרשראות הפרחים נתלו רטובות מעל ענפים חלקלקים, והאדמה הפכה בוצית וטובענית. ברקים ורעמים גדולים החרישו את האוזניים והרוח שרקה וייללה באוזניים.

החיות, שכבר הכירו סערות ביער, ביקשו מאד משר היער לקיים את הקרנבל בכל זאת. הם כל כך רצו להצליח לחגוג, לאחר כל ההכנות והעבודה הקשה. שר היער חשב טוב טוב, בדק ושקל את כל האפשרויות, ולבסוף אמר:

"חיות היער האהובות, לא נוכל לקיים את הקרנבל כרגע. הסערה עדיין משתוללת, וכל אחת מכן צריכה להישאר במחילה או במערה, בקן או בבית, שם היא בטוחה ומוגנת.

אני יודע כמה חיכיתם לקרנבל ומקווה מאוד שנוכל לחגוג אותו בקרוב, כשהסערה תחלוף.

בינתיים תחגגו בבתים: אתם יודעים להכין קישוטים, כדורים טעימים לכיבוד, יש לכל אחד ממכם תחפושת מקסימה. אתם זוכרים את השירים של הצרצרים, ואת התנועות לריקוד של הקופים. למדו את כל בני המשפחה ותכינו קרנבל מופלא, בתוך המקום המוגן שלכם. אני מחכה להיפגש איתכם בקרוב ולשמוע מכל אחד ואחד איך היה הקרנבל הקטן שלו."